תחרות הזמר המפורסמת, Eurovision Song Contest עפ"י ויקיפדיה, תחרות שירים שנתית שמארגן איגוד השידור האירופי (EBU/UER). בתחרות לוקחות חלק תחנות שידור ממלכתיות שחברות באיגוד. התחרות משודרת בטלוויזיה וברדיו ברחבי אירופה, בערוצי התחנות המשתתפות, החל משנת 1956.
המון זמן אה? איזו נוסטלגיה. אסוסיאציות של שרית חדד, האחיות פיק, יזהר כהן, שרה'לה והנוצות של דנה אינטרניושנל, כולן ביחד עולות במוחי בהקשר אחד – האירוויזיון.
צריך להודות, שהיו זמנים בהם הייתה תחרות האירויזיון פופולרית כמעט כמו כוכב נולד, זמנים בהם הלכנו ברחוב וזמזמנו את גילי וגלית ללא כל בושה, זמנים בהם ישבה כל המשפחה המרוקאית המורחבת בסלון כדי לצפות בכסיסת ציפורניים בזוג המנחים הצרפתים מכריזים "יזרעאל דוס פוואה". כיום, אפילו אולמרט כבר יותר פופולרי.
מישהו זוכר שפעם היה ריטואל שנתי קבוע בשם "קדם אירוויזיון"? באיזה שלב בדיוק הוא הפך מקדם דמוקרטי עם מבחר של 12 שירים של מיטב יוצרי ישראל לפנל של שלושה אוכלי חינם מרשות השידור שמחליטים בשם העם, "הדמוקרטיה" והטעם המוסיקלי הגרוע, לשלוח את פינג פונג על חשבון משלמי האגרה, לתחרות הנודעת? תודה לאל ולטמירה ירדני, על שירי מיימון שהצילה את כבודנו האבוד.
אך האם למרות המחדלים והביקורות הנוקבות נלמד איזשהו לקח? ברור שלא. הרי עם רשות השידור עסקינן. אז בינתיים נמשיך לשלם את האגרה, לקוות לפחות שירים של אדי בטלר ויותר של בועז מעודה ולהמשיך את מסורת האירוויזיון השנתית עם יותר גאווה בעתיד.
