אבטלה

[טלי מודן]

נושא שלצערי קרוב לליבי ולעוד לאלפי (258.6 אלף ליתר דיוק, עפ"י הנתונים המעודכנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון ל – 20.3.09) אנשים הוא נושא האבטלה הגואה במשק. שיעור המובטלים גדל מיום ליום עקב סגירות מפעלים וצמצומים, לשכות התעסוקה כבר קורסות תחת העומס יחד עם הממשלה שקרסה מסיבות אחרות.

אז נכון, מדובר במשבר גלובלי עולמי שכנראה יימשך עפ"י התחזיות האופטימיות לפחות עד סוף 2009, אבל הבעיה היא שאצלנו זהו מצב תמידי המהווה רק את קצה קרחון הבעיות השוטפות את המדינה.

הבעיה החמורה עוד יותר, ניתנת לתיאור מדויק ע"י המשפט "מדינה אוכלת יושביה". ניצול המעסיקים את המצב עובר כל גבול. על כל משרה מסריחה יש עשרות קופצים, חכמים ומוכשרים שמוכנים להסתפק בשכר זעום רק כדי להיות מועסקים בעבודה כלשהי והמעסיקים מצידם, מנצלים זאת ולא מתביישים להציע משכורות רעב ועוד לא דיברנו על תנאים סוציאלים בכלל, והכל בשם "המצב".

בשביל אלה שלא זכו במשרה הנחשקת, אין הרבה ברירות אלא להיות נתונים לחסדי הביטוח הלאומי, שלאחרונה בישר על הקלות בזכאות להבטחת ההכנסה כאשר נגיע בשמחה ובששון ליעד הנחשק 7.5% מובטלים. כנראה ש7% זה לא מספיק, אז בואו נחכה להחמרת המצב עוד יותר (חשיבה נכונה בוז'י, תמשיך כך!).

בתור אחת שחייתה 3 שנים מעושרות (זו לא שגיאת כתיב) בגלות וחזרה רק בעקבות אילוצים, פטריוטיות זו תכונה שרחוקה ממני מאוד. אך מאחר שנולדתי בביה"ח כרמל ולא בג'נרל הוספיטל ובטיפשותי הרבה לא נעניתי להצעת הנישואים של מיגל (ישנן מדינות בהן ביגמיה היא חוקית...) אני חותמת בלשכה במוצקין ולא עושה שופינג באל איי.