דתיים חילוניים

[טלי מודן]

עד לפני מספר שנים היה ניתן להגדיר אותי חילונית למהדרין, אם לא חוטאת. אוכלת חזיר, נוסעת ביום כיפור וביקוריי בבית הכנסת הסתכמו בשתי חגיגות ברי המצווה של אחיי. לא הכי אופייני לבחורה ממשפחה מרוקאית מסורתית, כולל דגים וקידוש בערבי שבת, שמחצית ממשפחתה המורחבת חרדית. ניתן להאשים בזאת את הזמן שביליתי בגלות או אולי לכנות זאת סוג של מרד, או סתם ילדותיות, בכל מקרה, אף על פי שעדיין אני מעדיפה ג'ינס של פוקס מחצאיות ארוכות, ניתן לומר שהתמתנתני. לא אוהבת את המושג "חזרה בתשובה", לא רק מפני שהוא רחוק ממני, אלא בגלל שאני לא אוהבת הגדרות, חוקים והגבלות, המזוהים כמובן, עם הדת היהודית.

אז כיום ניתן למצוא אצלי את התיקון הכללי וגם לא נדיר לראות אותי קוראת תהילים ומשטחת על קברי צדיקים בצפת. גם בקבלה יש לי פה ושם נגיעה קלה והביקורים בבית הכנסת אינם לעיתים כה רחוקות. אני חובקת גם בידיד יקר מירושלים בשם אוריאל ומבקרת במרכז ליהדות רוחנית. הרבה זמן עבר מאז טעמתי את טעמן הנפלא של צלעות החזיר המתקתקות וכנראה שבפסח הקרוב אאלץ להיזכר בטעמן הלא מפתה של המצות.

על אף התקרבותי זו לדת, יש בי עדיין סלידה מהממסד הדתי ברובו, הכפייה הדתית ופונדמנטליזם בכלל.
סולדת מהסחטנות הכספית במסווה של "תרומות", כביכול ונושא השירות הצבאי הוא כבר ענין נדוש.

איך שלא נסתכל על זה, קיצוניות, על פי רוב, אינה בריאה. אז בינתיים אמשיך לנסוע בשבת אך להדליק נרות, לאכול בשר ואח"כ גלידת שמנת אבל לצום בכיפור, לקרוא את התיקון הכללי בביקיני בים... אבל העיקר, להמשיך להאמין בדרך שלי.